על ההתנגדות לעקירת פראוור – זווית ירושלמית

[רשומה זו פורסמה גם ב”העוקץ”]

האינתיפאדה הראשונה הבטיחה סופה שנושאת עמה ארבעה עשורים של פחד, השפלה ואי-נראות. היא נחתה כבריזה עדינה, צוהר לאלימות מחד והתארגנויות עממיות מסוג חדש מאידך. במפגן הסולידאריות הפלסטינית המרהיב שנערך כאן בשבוע האחרון – הקריאות נגד מתווה פראוור נשמעו בהפגנות בכפר קדום, רמאללה, חיפה יפו ומקומות רבים נוספים – נראו אדוותיה. אדוות עשויות להפוך לגלים.

ביום שלישי, מוקדם יותר השבוע, הייתה בשער שכם בירושלים הפגנה מפעימה נגד מתווה פראוור – נגד גירושם של עשרות אלפים והריסת עשרות ישובים בדואים וניסיון מתמשך להכחדת מרקם החברה הבדואית. האימרה המרכזית היא “לא לנכבה שנייה.” הרבה מפגינות ומפגינים. שבאב הצטרפו מהרחוב. הפגנת ערב, אחרי האיפטאר, עם הרבה אנרגיות. כל הססמאות היו בערבית, ללא מגפון, כך שהייתה חלופה מרעננת של הנהגת קריאות. הרבה דגלי פלסטין. קריאות להפסקת הכיבוש מאל קודס לנקב (מירושלים עד הנגב). בחורה עיוורת נתמכת על ידי חבריה ומנהיגה ססמאות במיומנות וביצירתיות. המוני מג”בניקים חמושים מכף רגל ועד ראש עם ציוד לפיזור הפגנות. שוטרים, סוסים, בתי כלא על גלגלים. השוטרים התחילו לסגור על ההפגנה ממספר כיוונים. קצין משטרה אמר שההפגנה בלתי חוקית וציווה על מג”ב לדחוף את ההפגנה במורד המדרגות לכיוון שער שכם. דוברי העברית שבינינו באו אליו בהפצרות, “אין מגפון, אין צעדה, אין עצרת – זו הפגנה חוקית לחלוטין.” אך זו הפגנה פלסטינית, והפגנה פלסטינית לעולם אינה הפגנה, היא “עימותים עם שוטרי מג”ב.”

“אין להפגנה רישיון,” הוא ענה לנו. “תעצרו אותו ראשון,” אמר לפקודיו והצביע על אחד הפלסטינים שניסה לדבר אל ליבו.

סוסים משטרתיים דהרו לתוך הקהל, והשוטרים שעליהם הצליפו במפגינים עם שוטים. מג”ב הלמו בנשים ונוער. העניינים התחילו להסתבך. עוברי אורח מהרחוב הצטרפו למהומה בקריאות מהאינתיפאדה על שחרור אל אקצה. בהוראת קצין משטרה, המג”בניקים החלו לתקוף בעלי באסטות, חובשים ופרמדיקים.

הסרטון הבא, ששודר גם בערוץ 10, הביא לתשובה מצד המשטרה שהעניין ייבדק במח”ש:

“תהפכו את הבאסטות, תעשו פה שטח סטרילי, שלא יהיה פה אף אחד באזור,” צעק קצין המשטרה.

מג”ב רצו לתוך דרך נאבלוס וחזרו עם נער מבוהל בן 14. “זוז לי מהדרך או שאני מעיף לך את המצלמה,” צעק עלי מג”בניק. הנער הוכנס באזיקי מתכת אל תוך הסוואנה של המשטרה.

חולית מג”ב רצה לתחנת האוטובוס הפלסטינית והתחילה להלום באנשים שעמדו בתור. “תיכנסו יותר מהר לאוטובוס!” הם קראו. צעקתי עליהם שהם התחלקו מהפסים ותוקפים אנשים מבוגרים וילדים, והם עברו גם אלי. “אתה לא תיצור חוצץ ביני ובינם!” הטיח בי המפקד.

צלם פלסטיני שאל אותי אם אני ממרצ. לא, אמרתי לו, אני אנרכיסט. “אה, אנרכי, פאוודאווי, לא-סולטאווי – אחסן נאס! אני מאווי, מאו טסה-טונג יעני, קומוניסט, נעים מאוד.” לחצנו ידיים בחום בלב הבלגן. בעל באסטת צעצועים ומחזיקי מפתחות הציע לי קפה, אבל שנינו גורשנו מהאזור בטרם עת.

שמונה מפגינים נעצרו בסך הכול. אני ראיתי במו עיני שלושה פצועים, מהם ילד שטופל על באסטה. באסטות ושמשיות שוברו. האזור נסגר לתנועת פלסטינים. מה שהם קוראים לו “ציר סטרילי,” נקי ומולבן, שטח ליהודים בלבד. לקראת חצות עברה צעדה עם דגלי ישראל בדרך לכותל. ערב ט’ באב.

היו הפגנות נוספות נגד מתווה פראוור בכל רחבי הארץ. עצורים ופצועים רבים. בסח’נין נורה גז מדמיע ומפגינים הוכו בעת מעצר. בבאר שבע מפגינה הותקפה על ידי חבורת מג”בניקיות, נעצרה, והואשמה ששרטה שוטרת בפניה ותקפה שוטר נוסף. בתקשורת נכתב ששני שוטרים נפצעו בעימותים אלימים בדרום.

“נכבה שנייה,” נאמר. מאות אלפים אז, עשרות אלפים בקרוב. האם הנכונות המדהימה הזאת, בסולידאריות עם מיעוט בדואי שידע דיכוי לאורך מאות שנים, להתנגד למהלך העקירה האתנית שמתכננת המדינה, היא מספקת? האם אנחנו יכולות לתאר בדמיוננו טרנספר בסדר גודל כזה? נחילי בולדוזרים. העלאת קשישים וטף בכפייה אל תוך משאיות. שיירות של רכבים נושאים רבבות המונים לאן? לערי פליטים מאולתרות? למחנות? נשאל במאמר דעה בהארץ, מה הייתה תגובת התקשורת אם דפני ליף הייתה נעצרת באחת ההפגנות. באמת אייך, דפני.

הסרטון הבא מתאר מצויין את מתווה פראוור, שווה לראות ולהעביר הלאה:

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: